בשנים האחרונות יש מודעות הולכת וגוברת לחשיבות האינטליגנציה הרגשית והחברתית אך עדין אלו לא מתקרבים למשקל העצום שאנו שמים על יכולות שכליות והציפייה שלנו לחשיבה רציונלית והגיונית. שורה חוקרי מוח פסיכולוגיה וקוגניציה מנסה לנסח מחדש את הקשר שבין הגיון ורגש והחשיבות של כל אחד מהם להצלחה בחיים. מודלים חדשים מלמדים אותנו שלא רק שלא ניתן לנתק בין רגש להגיון, אלא שחשיבה רציונלית היא בעצם תוצאה של הפעלת רגש, וללא הפעלת רגשות לא ניתן לקבל החלטות הגיוניות. אז מה בדיוק אנחנו צריכים כדי להצליח בחיים? מנת משכל גבוהה וציונים טובים, קשרים חברתיים מפותחים או אולי פשוט הרבה רגש וחמלה?
חקר המוח הוליד תחום חדש בשנים האחרונות העוסק במדעי המוח החברתיים וחוקר את המעגלים המופעלים במוחות של שני בני אדם כשהם יוצרים אינטראקציה. האינטליגנציה הרגשית תופסת מקום של כבוד היום לצד האינטליגנציה השכלית. אך עדין, רוב המדדים להצלחה בחיים ורוב השאיפות שלנו מונעות סביב יעדים מדידים מתחום ההיגיון. במצבים רבים בתהליכי למידה, הערכה, ניהול ומנהיגות- אנו מאמינים שההיגיון הוא הנעלה שבתכונות ונוטים לפרש הצלחה במדדים כאלו: ציונים, פסיכומטרי, תארים, מספר שנות השכלה. האם אלו באמת יבטיחו לנו תחושה פנימית של הצלחה ומשמעות, או שאולי הצלחה ומשמעות בחיים לא תמיד מלווים במילים או מדדים שאפשר להעריך?
באקדמיה, בארגונים ובתאגידים יש כיום מגמה בולטת של שימת לב ליכולות רגשיות ובינאישיות אם כי מנהיגות לאומית עדין נחשבת  במדינות רבות בעולם ככזו שדורשת חשיבה רציונלית וקרת רוח. הפעלת רגשות אצל מנהיג לאומי תחשב פעמים רבות כחולשה שיש לנטרל. אלברט אינשטיין אמר שעיקר החיים זה לא לתת לחוקים מתים להרוג רגש בריאוהחוקרים מנסים לבחון לעומק את הקשר בין הגיון לרגש ולברר מה מהם חשוב יותר להצלחה ולתחושת משמעות בחיים. אחד הדוברים הבולטים בתחום זה הוא דיוויד ברוקס שהתראיין לאחרונה לעיתון "הארץ" ושבהרצאת ה- ted  שלו צפו כבר מיליון איש. ברוקס פרסם את הספר "החיה החברתית - מה הן הוראות ההפעלה שלנו, וכיצד אנחנו יכולים לשדרג אותן״ . הספר הפך תוך זמן קצר לרב מכר, תורגם לאחרונה לעברית ופרק ממנו העוסק בהגיון שמאחורי התאהבות פורסם באתר אלכסון. הספר זכה גם לביקורות קשות ובראיון מאוחר יותר מסכים ברוקס שהיה צריך לתת לשכל האנושי קצת יותר כבוד. יחד עם זאת, ברוקס גורס בתוקף שהחברה שלנו נותנת משקל גבוה מדי למנת משכל רק בגלל שהוא ניתן למדידה ולא נותנת משקל לתכונות חברתיות ורגשיות.
כאמור, ברוקס שם דגש גדול על חשיבות התכונות החברתיות והרגשיות כמפתח להצלחה בחיים. הוא מבקש לשבור את הפרדיגמה עליה גדלנו, לפיה עלינו לנתק רגש ורציונל כדי לקבל החלטות נכונות. הנתק הזה גורם לנו לצייר תמונה שטחית על הטבע האנושי האמיתי כפי שמתגלה במחקרים קוגניטיביים בשנים האחרונות. אנחנו עוסקים כל כך הרבה במדידות הפיזיות -תוצאות ספורט, להתקבל למכללה יוקרתית, שכר בעבודה, אך בדיקה מעמיקה יותר של הטבע האנושי בזוויות שונות כמו חקר המוח, קוגניציה ופסיכולוגיה חברתית מאפשרים להגדיר תודעה חדשה על הטבע האנושי. ברוקס מתרכז בתובנות החדשות הללו על המוח שלנו ומציע מיומנויות חדשות שאנו צריכים לאמץ לעצמנו אם אנחנו באמת רוצים להצליח בחיים ולא רק לעמוד במדדים גבוהים של ציונים, תארים ומשכורות.
תובנה אחת היא כמה עבודה עושה התת מודע שלנו ואיזה השפעה יש לו על ההחלטות שלנו.  בזמן שהתודעה מציינת לעצמה ביוגרפיה מסוימת של מה שהתרחש מול העיניים, התודעה עושה את שאר העבודה. מסביבנו אלפי פריטים אך התודעה ערנית ל- 40 מתוכם לכל היותר. עדין, המוח סופג עוד פריטים רבים מתחת ל"רדאר" של אותה ערנות. (ראו גם את מאמר המערכת שלנו על הקוגניציה הגופנית הבוחן את הנושא מזווית דומה). למי שנולד עם השם דניס (Dennis) יש סיכוי גבוה במיוחד להיות רופא שיניים (dentist) ולמי שנולד עם השם לורנס (Lawrence) יש סיכוי מצוין להיות עורך דין (lawyer). כלומר משיכה תת מודעת לדמיון בין המילים משפיעה עלינו בתת מודע ודוחפת לקבלת החלטות בהתאם.  מחקר שבדק את הסיכוי הטוב ביותר שנהיה מרוצים מרהיט שקנינו בחנות רהיטים גילה שהשיטה המבטיחה ביותר היא זו שבה אנו מסתכלים על הספה, מרגישים אותה פיזית, ומקבלים החלטה רק אחרי כמה ימים. החוויה הלא מודעת, היא המנבא הטוב ביותר לרכישה טובה של אותו רהיט, שום לוגיקה אחרת לא תנבא טוב יותר. במילים אחרות, ברוקס מסביר שהרגשות שלנו לא נפרדות מהלוגיקה אלא הם הבסיס ללוגיקה, כי הרגשות הן אלו שמסבירות לנו איך להעריך משהו.
הרגשות אם כן מודדים עבורנו את הערך של משהו, ועוזרים להנחות אותנו בצורה לא־מודעת כאשר אנו מנווטים את דרכנו בנתיבי החיים — הם מרחיקים אותנו מדברים שעלולים להביא כאב, ומקרבים אותנו לדברים שעשויים להביא סיפוק. הרגשות הן מעין מערכת כישורי חיזוי אוטומטיים שמתקנת הטיות, ומשפיעה על התסריט העתידי מבין אפשרויות רבות
אחד הסיפורים המפורסמים המצביעים כל כך הוא על גידול במוח שהתגלה אצל מנהל בתאגיד אמריקאי וגרם לו לאבד את היכולת לקיים החלטות, אפילו פשוטות ביותר כמו איפה לאכול צהריים. בדיקות פסיכולוגיות גילו שהוא איבד את היכולת להרגיש. מנת המשכל נותרה גבוהה מאוד, אך ללא היכולת להרגיש ולהפעיל רגש נעלמה גם היכולת לקבל החלטות. כלומר לא רק שהיעדר רגש לא תורם לקבלת החלטות רציונליות, אלא מוח שלא מרגיש, לא יכול להחליט בכלל.
תובנה שנייה היא עד כמה אנחנו יצורים חברתיים ולא לוגיים. אנחנו צומחים לתוך מערכות יחסים. כאשר אנחנו רואים אדם אחר ואז אנחנו בקשר עם המוח שלו. כאשר צופים סרט אקשן ובו מכונית טסה במהירות במרדף, המוח שלנו מפעיל את "נוירוני המראה" (בהם עסקנו בפרסומים בעבר) ואנו חשים כאילו אנחנו בתוך הרכב. במילים אחרות, אנחנו אנשים הרבה פחות עצמאיים ממה שחשבנו, היותנו "חיות חברתיות" גורמת לנו להתפתח מתוך מערכות יחסים. אנו חודרים מאד איש לעומק זולתו. כשאנו רואים אדם אחר, אנו משחזרים במוח שלנו את מה שאנו רואים במוח שלו. החדירה ההדדית היא עמוקה ומאפשרת לנו להגדיר מחדש מהו הון אנושי. ברוקס מצטט את מחקרים שהצליחו לחזות בדיוק של 77% אילו תינוקות יסיימו תיכון רק על בסיס התקשורת בין התינוק לאימו בגיל שנה וחצי.

אז אם הרגש והכישורים החברתיים צריכים לקבל במה גדולה יותר- מהן המיומנויות החדשות שאותן צריך לעודד? אילו מיומנויות של העולם החדש עלינו לקדם על מנת להבטיח הצלחה? ברוקס מסמן שלוש מיומנויות מרכזיות שיכולות להנחות כל איש הדרכה ולמידה המבקש לתת ללומדיו תנאים להצלחה.

1. היכולת לחדור למוחו של הזולת וללמוד מה יש לו להציע. כלומר הבנת המציאות באמצעות התבוננות באחר והחלטה אם לקחת ומה לקחת ממה שרואים לטובת העולם שלך.
2. מיומנות שניה קשורה לסוג של צניעות. היכולת לקרוא את הכישלונות במוח שלך. ברוקס מציג מחקרים שמראים באופן בולט עד כמה כולנו בעלי עודף ביטחון עצמי. 95% מהמורים מדווחים שהם טובים מהממוצע. 96% מהסטודנטים מגדירים עצמם בעלי כישורים חברתיים מעל לממוצע. בסקר שנעשה על ידי מגזין טיים הגדירו עצמם 19% מהנשאלים כממוקמים באחוזון העליון של רמת ההשתכרות. המודעות לאזורי עודף הביטחון שומרת על ראש פתוח ועל סקרנות ותכונות אלה לא קשורות בהכרח במנת המשכל.
3. המיומנות השלישית היא היכולת לפעול במסגרת קבוצה. ברוקס מסביר שקבוצות חכמות יותר מיחידים ושקבוצות שנפגשות פנים-אל-פנים חכמות בהרבה מקבוצות שמתקשרות באופן אלקטרוני, בשל התקשורת הלא מילולית שנוצרת שם. כיוון שאין תלות בין מנת המשכל הקבוצתית לאפקטיביות הקבוצה, התקשורת ותדירות העברת הידע בין המשתתפים היא המיומנות שמבטיחה הצלחה לאורך זמן.