|
||||
 |
||||
|
||||
|
מאת: דורית דאום לומדים שוכחים 90% ממה שלמדו בכיתה במשך 90 הימים שאחרי הלמידה? ספר חדש ווובינר שיצא בעקבותיו מברר 5 שאלות: האם הכרחי שהלומדים יכירו אחד את השני? תלמיד דומיננטי בכיתה- זה טוב או רע? איך לשמור על תשומת הלב של הלומדים? עד כמה קריטית רמת הלחץ של הלומדים? ומה קורה עם הלומד מומחה מדי בתוכן? כנסו לקרוא את המלצות החוקרים. אנחנו יצורי אנוש חלשים יחסים להרבה עלי חיים אחרים ומה שמאפשר לנו לשרוד זה המוח שלנו. אך יותר מדויק יהיה לתאר את האינטראקציה שבין המוחות של האנשים כאל הדרך להתקדמות האנושית. מה שהכרחי בהתקדמות הוא בניית מערכות היחסים בין האנשים והאופן שבו אנחנו מביאים אנשים לשתף פעולה ביחד. אם הם היו עושים זאת באופן טבעי אולי לא היינו צריכים ללמד כל כך הרבה. מדינה שם דגש גדול על חשיבות ההיכרות בין הלומדים. בעיניו הסיבה שמתכנסת קבוצה גדולה של אנשים מתייחסת גם היא לאזורי ההישרדות שלנו.אנחנו רוצם להתרשת באופן טבעי בסביבה ואם למידה לא היתה שיתופית לא היינו מעדיפים ללמוד ביחד בכיתה. האופן שבו אנחנו מציגים עצמנו לאחרים מגדילה את הרשת שלנו ונוגעת בנקודות הישרדותיות של עבודה טובה ובנייה קדימה. החוקר ממליץ תמיד לטפל בנושא ההיכרות הין הלומדים, אך על מנת לא לגזול זו רב על היכרות לבצע אותו בתהליכים מקבילים ולא טוריים (אנשים מכירים בקבוצות ולא כל אחד מציג את עצמו במליאה גדולה) 2. תלמיד דומיננטי בכיתה, קבוצה או צוות- טוב או לא טוב? ההמלצה היא לדאוג שלא יהיה מישהו אחד מוביל ודומיננטי, לא לתת רק לאחד להשפיע, ולדאוג לכך בתלהיכי הציוות והחיברות. דומיננטיות יתרה של אחד הלומדים פוגעת בתהליכי הרישות וברצון של כל אחד לקחת חלק בתהליך הלמידה באווירה פתוחה ובטוחה. 3. איך שומרים על תשומת הלב של הלומדים? חקר המוח מחזק את מה שכולנו יודעים. אנחנו לא שמים לב לדברים משעממים. בעבר הפננו למחקרים שממליצים על פרקי למידה של 18 או 20 דקות, המלצת הספר הזה היא לשים להחליף צורת למידה או תוכן כל 10 דקות, כלומר לבצע פעולה הלוכדת תשומת לב מחודשת. ניתן לעשות זאת פעמים רבות באמצעות המחשה חדשה, לספר סיפור או להתמקד במה שאנחנו רוצים שיקרה ללומדים על מנת שהם ישארו מרוכזים עד שהמטרה תוגשם. פעילות הכרחית נוספת היא למנוע כל סוג של מולטי-טסקינג אצל הלומדים. המחקרים מראים כי הפרודוקטיביות של כל מה שאנחנו עושים יורדת ב- 40% אם אנחנו מבצעים םעולה נוספת בזמן הפעולה הראשית. כמות הטעויות שאנחנו מבצעים עולה ב- 50% אחד הכלים החזקים להחזיר תשומת הלב היא באמצעות מה שמדינה מכנה "דפיקה בדלת"- פשוט לקרוא בשמו של הלומד.
המצב הרביעי הוא גם מסוכן, ולכן יש חשיבות לחזור לשלב 3 כדי לראות שאני באמת יודע לעשות את זה או מה אני צריך כדי להתמקצע בזה. המעבר שלב אחורה הוא קשה לנו מאוד אבל הוא הכרחי על מנת שהמומחיות שלנו תהיה מגובשת היטב ופתוחה ללמידה ולשיפור מחודשים. לעיון נוסף על ספרו של ג'ון מדינה - brain rulesלצפייה בוובינר המוקלט שתיאר את הספר וחלק מעקרונותיו לחצו כאן |
||||
 |