הדיווחים על אפשרות לשקיעתה של רשת הפייסבוק ומעבר למודלים רשתיים חדשים (whatsup), חוזר ומעלה את השאלה מדוע יש כל כך מעט קהילות למידה חברתיות פעילות בתהליכי למידה ארגוניים. רוב הארגונים בישראל וארגונים רבים בעולם לא אימצו את מהפכת ה"למידה החברתית" שצמחה במקביל לעליית הפייסבוק. האם צריך להכריז על כישלון? על מודלים חדשים? אליוט מאסי, אחד מהמומחים הגדולים בעולם בתחום הלמידה הארגונית התייחס לנושא בוובינר שקיים לאחרונה ובכנס השנתי שהוא מקיים בכל נובמבר בארה"ב. מאסי (שהרצה בעבר בכנס הלמידה הארגונית של ירחון משאבי אנוש) ניהל וובינר בנובמבר האחרון בפני כאלף משתתפים מרחבי העולם. מאסי תאר את מהפכת ה"הלמידה החברתית" כמשהו ש"מדברים עליו אבל לא עושים אותו". זוהי כמובן אמירה לא טריוויאלית לטרנד כה מדובר כבר 8 שנים, שהיה אמור לחולל תהליכים משמעותיים בשלב זה. האם יש כאן התפכחות ממחשבות יומרנויות על איך עובדים רוצים ללמוד בארגונים? האם אנחנו לא עד כדי כך חברתיים כפי שקיווינו? (לפחות בהתייחס לתהליכי למידה)

מאסי מציג כמה מהאתגרים שקיימים כיום, בעשור השני של המאה ואחרי התבגרות מסוימת, בעיצוב למידה חברתית ושיתופית.

חברתי-לימודי או חברתי?
נוכחות בקהילה של קבוצת למידה לא מחויבת להיות לימודית. למעשה החלקים היחידים ש"תופסים" בינתיים הם רק החברתיים. כלומר כאשר אנו רואים מקרים של סביבות "תוססות" אנו נראה שיש שם שיח בעיקר שיח חברתי. חשוב שנבחן האם הנוכחות היתה חברתית או חברתית- לימודית והאם שניהם חשובים לנו?

לא כולנו חברתיים
אנחנו חברותיים במהותנו אך רבים מאיתנו לא רוצים להיות חברותיים בהקשרים לימודיים – מקצועיים. רק לאחרונה הצגנו מחקר המסביר ששליש מאוכלוסיית העולם הם אנשים מופנמים

לא מרגישים בטוחים מספיק
הדיווחים האחרונים על כך שהנוער נוטש את הפייסבוק נובעים מכך שבני הנוער לא רוצים להימצא באיזורים שבהם נמצאים ההורים שלהם, וזקוקים למרחב משלהם לפיתוח הזהות. כנראה שבהקשרים לימודיים אנו דומים חווים תופעה דומה. מאסי מתאר את הסיבה שבגללה רבים מאיתנו לא משתפים באמת בלבטים מקצועיים ברשתות חברתיות היא פשוט בגלל שאנחנו לא בטוחים שמישהו שם ממש יעזור לנו.  

הרבה מקצוענים לא שם
מאסי מציין כי לעיתים הקהילות החברתיות פנויות מדי מאנשי הביצוע הרציניים באמת. לא הם בהכרח אלו שנמצאים בקהילות. הם פחות זקוקים לזה ויותר עסוקים בעשייה.

אז מה עושים?
מאסי מציע מודל שמתכתב עם בשורת הווטס-אפ. הסתכלות על קהילות למידה לא כקבוצה אחת ענקית שבה כולם ביחד אלא כקבוצות שיצרו אמון לפני כן, בין השאר באמצעות התיידדות במסגרות הפרונטליות. הוא ממליץ להפעיל קבוצות למידה במהלכי הלמידה הפרונטליים ומשם לחבר אותם לקבוצות השתייכות שונות ששם אפשר להמשיך לעבוד ביחד. כיוון אחר הוא להכווין אנשים שיהיו מנטורים באמצעות מנגנונים של למידה חברתית או שילמדו משהו.