דמיינו את התמונה: הלומדים נכנסים לחדר ההדרכה לסדנה, מצפים לראות שורות על גבי שורות של כסאות ומופתעים לראות במרחב הכיתה מספר תחנות שפוזרות במרחב הכיתה. כל תחנה מצויידת בפעילויות מגוונות ומעשיות. המנחה הידידותי מקדם את פניהם ואומר להם: "ברוכים הבאים לסדנה, היום נלמד בשיטת למידה שנותנת לכם את החופש לבחור את חווית הלמידה שלכם. ודאי הבחנתם בתחנות המפוזרות בחדר. כל אחת מהן מאשרת לכם לחקור וליישם את התוכן שנדרש ללמידה היום. אתם בוחרים איזה תחנות לבצע וכמה.  הסתובבו בין התחנות ונסו לראות, מה מושך אתכם יותר? אילו תחנות נראות לכם יותר רלבנטיות לצרכים שלכם?, אתם יכולים להישאר איתי כמה דקות ואספר לכם כמה מילים על כל תחנה כדי שתוכלו לבחור את מה שנכון לכם"

הסדנה יוצאת לדרך, המשתתפים בוחרים לעצמם את הרפתקאות הלמידה שלהם. בתחנה אחת יש משחק לוח עם שאלות טריויה על החומר, בתחנה אחרת יש דוכן שבו הלומדים מקליטים את עצמם מספרים סיפורים אישיים על איפה החומר הלימודי פוגש אותם, בתחנה שלישית אפשר לקרוא טקסט ולעבד אותו באמצעות משימות נמרצות. אלו רק דוגמאות לפעילויות האפשרויות, כאשר בכולם באות לידי ביטוי האפשרויות לעבודה קבוצתית או אישית, תחרותית או שיתופית. חלק מהתחנות עוסקות בפתרון בעיות, אחרות מעודדות רפלקציה על החומר. חלק מהתחנות עם דגש על הצד הויזואלי של התוכן, באחרות מסרים כתובים- והכל מול מחשב, טלפון או ללא טכנולוגיה בכלל.

את התמונה הזו כבר צריך פחות ופחות לדמיין. יותר ויותר דגמי למידה שוברים את מתכונת המע"מ (מדריך עומד מדבר) ומשנים את ברירת המחדל של איך נראית יחידת למידה פרונטלית בת 45  דקות. ואכן, כאשר בונים כך פעילות לימודית, גם אחרי 45 דקות הלומדים עסוקים בלמידה:  ערניים, חושבים ומנסחים את עצמם באופן פעיל ולומדים אחד עם השני ולא אחד ליד השני.

אנחנו כאן בישראל זכינו ללוות הקמה של דגמים של "hub  למידה"-  למידה עם בחירה! דגמים אלו פועלים בהצלחה גם בבתי ספר וגם בארגונים. אך ברור שהמהפכה הזו לא מתרחשת רק בישראל אלא סוחפת מערכות חינוכיות ומחלקות הדרכה בארגונים בכל העולם. גיליון נובמבר החדש של המגזין talent development (המגזין המקצועי של ה- ATD) מקדיש כתבה נרחבת לכוחה של הבחירה בתהליכי הלמידה וההתפתחות (The power of Choice in L&D). במגזין הוכתרה שיטת הלמידה תחת הכותרת "למידת קפיטריה" על מנת להמחיש את התפיסה: תכני הלמידה פרוסים על המזנון, ואנחנו הלומדים בוחרים מה לצרוך. על פי הכותבים, בשיחת הסיכום של הסדנה בשיטה החדשה, השאלה הבולטת ביותר היא "מדוע לא עשינו סדנאות כאלו לפני 10 שנים?"

אז מדוע כדאי ללמוד בלמידת קפיטריה?
השבירה המשמעותית שמייצגת למידת הקפיטריה היא התנתקות מהמודל המכונה "one size fits all" – מידה אחת מתאימה לכולם. ברור שהלומדים עצמם והצרכים שלהם שונים ומגוונים. להרצאה מסורתית יש סיכוי נמוך לקלוע לצורך של כולם והיא מכתיבה בחירה אחת בלבד לאופן שבו תתבצע הלמידה. בקפיטריה מוצעת כל יחידת תוכן בשלוש דרכים שונות כך שללומד יהיו שבילים שונים שיובילו אותם ליעד הלמידה, וזה השינוי המשמעותי שהקפטריה מחוללת למפתחי הלמידה שבונים את התוכן באופן מרחבי ולא לינארי ומציעים את אותו תוכן בכמה "הגשות" שונות.

המבנה החדש משפר תוצאות למידה מכמה סיבות מוכחות

1. כבוד ללומד: בשנים האחרונות ברור שאין לנו סגנונות למידה ייחודיים, אלא שאנו צורכים תכנים בצורות שונות ובסגנונות שונים כתלות בתוכן ובהקשר שבו נדרשנו ללמוד. קיומו של מגוון מכבד את הצורך של הלומד להתאים לעצמו את אופן הלמידה המועדף עליו באותו אירוע. המחקר מראה שהמגוון הזה, מאפשר ללומד לחוות את התוכן בכמה צורות ובאופן שהוא טבעי יותר לצורך של הלומד
2. מגביר רלבנטיות: מבנה של למידת קפיטריה מגבירה את הסיכוי שהלומד יבחר במה שלרבנטי לו וימנע מלחוות דקות למידה יקרות שבהן לא בחר ולכן אולי אינן רלבנטיות.
3. מחזק ומגביר את תהליך הלמידה: המפגש עם התוכן נעשה שוב ושוב בהקשרים חדשים ומגוונים, בדיוק כפי שממליצים לנו כיום חוקרי המוח ללמוד
4. מגביר מוטיבציה פנימית: לומד שבוחר הוא לומד פעיל! הלמידה עצמה הופכת לאירוע שיש בו בחירה פעילה לעומת תחושה של "משהו שצריך לעשות". מכאן אך טבעי שתהיה עלייה ברמת העניין, ההנאה והמוטיבציה. גם החוקרים הפסיכולוגים מעמידים את האוטונומיה כרכיב קריטי וגם מחקרים שפרסמנו בשנים האחרונות והתמקדו בלמידה בארגונים הראו שמתן אפשרות ללומד לבחור מגבירה את אפקטיביות הלמידה כולה.