13 בינואר 2019 // גיליון 562 קריאה בדפדפן >

למרקר או לא למרקר?   לשימוש במרקר לצרכי למידה, יש השפעה נמוכה, אבל פוטנציאל גדול הדגשת טקסט בצבע ("מירקור" מלשון "מרקר") היא טכניקה פשוטה למדי בזמן למידה שמטרתה לאפשר מעבר מהיר על טקסטים באופן שיגרום ל"אפקט הבידוד" בו חלקים מסוימים של התוכן מקבלים יותר תשומת לב בגלל שהם מודגשים. האם השיטה הזו משיגה את מטרתה? למרות שמירקור של טקסט מושך את תשומת הלב של הלומד, מחקרים מצאו חסרונות רבים בשימוש בטכניקה זו. כמו בכל כלי או אסטרטגיה, האפקטיביות תלויה בשאלה האם השתמשנו בכלי כהלכה. האתגר בעת מירקור טקסט הוא שהלומדים צריכים להחליט כמה טקסט הם מדגישים ואילו חלקים להדגיש. כאן מתחילות הבעיות... הנה 4 בעיות ו- 4 פתרונות שיהפכו את המירקור לפעולה עם משמעות חזקה יותר ואת התוכן לזכיר יותר. הבעיות: הלומדים נוטים להדגיש יותר מדי טקסט, שגורם להם לא לחשוב יותר מדי על מה הם ממרקרים. הם פשוט ממשיכים למרקר ולמרקר. כתוצאה מכך אנחנו מאבדים את "אפקט הבידוד" שרצינו להשיג, כי הטקסט המודגש כבר לא מבודד, יש יותר דובים מאשר יער. מירקור עובד טוב יותר כאשר ללומדים יש ידע קודם על הנושא. כאשר אין ידע מוקדם קשה יותר להחליט מה הוא התוכן החשוב למירקור ומה לא ולכן אין אפקטיביות לפעולה. ומדים שעוברים על הטקסט שוב לאחר שמורקר נוטים לעבור על הטקסט מהר מדי, תוך התמקדות רק בחלקים המודגשים. כתוצאה מכך, הם מפספסים את הקשר בין חלקי הטקסט ואת הלוגיקה של הטקסט. מירקור יוצר אשליה כאילו למדתי ("מירקרתי את מה שאני צריך וכך למדתי"), אבל המירקור עצמו לא נחשב לעיבוד משמעותי של הטקסט. אז מה עושים עם המרקר? איך אפשר להרוויח את הפוטנציאל של בידוד טקסט והדגשתו לטובת שיפור הזכרון של החומר? הפתרונות: דריכו את הלומדים שלכם להבחין בין עיקר וטפל, בין מוץ לתבן. כאשר מאמנים את הלומדים לברר מהו המידע החשוב ומהן מילות המפתח בטקסט יש סיכוי טוב יותר שימרקרו באופן חכם שיסייע להם בלמידה. אמנו את הלומדים למרקר את הכמות הנכונה של הטקסט, לומדים יזכרו טוב יותר אם תבקשו מהם למקר רק משפט אחד בכל פסקה במקום כמויות גדולות של טקסט. בקשו מהלומדים למרקר רק אחרי שקראו את הטקסט פעם אחת ולא תוך כדי הפעם הראשונה שלו. לאחר קריאה ראשונה, פעולת המירקור היא משמעותית יותר כי הלומדים יכולים לאתר מה חשוב ביתר קלות וגם למצוא קשרים בין חלקי הטקסט. שלבו עוד אסטרטגיות למידה יחד עם פעולת המירקור. למשל, לאחר שהטקסט מורקר בקשו מהלומדים לעבור רק על הטקסטים המודגשים ולהגיד מה כתוב שבשאר הפיסקה. כך, משתמשים הלומדים בטקסט המבודד כרמז שגורם להם לשלוף את כל החומר שסובב אותו. עונת המבחנים מתקרבת, לפחות באקדמיה. אז מה השורה התחתונה? המרקר הוא צבעוני ונוצץ וקל לשימוש ולא בכדי מיליוני סטודנטים בעולם "ממרקרים את עצמם לדעת", אך ברוב המצבים מדובר בפעולה לא אפקטיבית, בעיקר ללומדים חדשים. כדי להרוויח למידה אפקטיבית, צריך למרקר באופן שגורם לנו לחשוב על עיקר וטפל בטקסט ובאמת לעבד אותו באופן שההדגשה היא פעולה משמעותית יותר ולכן זכירה יותר. לכניסה לקישור לחצו כאן

תמונת השבוע

כן, ה- GPS הופך אותנו לטיפשים יותר בהתמצאות במרחב. לא, לא בטוח שזה נורא כל כך.     המחקרים מוכיחים את מה שרבים מאיתנו מרגישים בעשור האחרון: קיומו של ה- GPS בתוך הטלפונים הניידים שלנו מפחית בהדרגה את היכולת שלנו למצוא את הדרך למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם ומגביר את התלות שלנו בטכנולוגיה. רמת ההתמצאות המרחבית שלנו אכן מתדרדרת ואף גורמת לירידה כללית במודעות שלנו לסביבה. אנשים יזכרו פחות מסלול שעברו באמצעות GPS וגם ידרשו למצוא את הדרך בלעדיו, יעשו זאת לאט יותר ועם הרבה יותר טעויות. אבל כל זה אינו בהכרח בשורות רעות. רבים רואים בתגובות האנושיות לירידה ביכולות הניווט כדוגמה לתופעה שנקראת "אתנו-נוסטלגיה", מצב בו אנו מוצאים את עצמנו מפתחים רגשות סנטימנטליים לזמן שבו "הכל היה יותר פשוט". זה הזמן להיזכר שלאורך כל הדורות הטכנולוגיות השונות שחררו אותנו ממאמץ ומסבל שהתרחשו לפני כן, כולל המכונית שבכלל לוקחת אותנו ממקום למקום. השחרור הזה, פעמים רבות, מאפשר לנו לפנות זיכרון של שינון לטובת חשיבה מהותית יותר ועמוקה יותר, כך שאפשר להתייחס לתלות ב- GPS כמעין "מיקור חוץ" של הזיכרון לפרטים שבעבר נהגנו לשנן. לכניסה לקישור לחצו כאן

מתודיקה - פיתוח תוכן, ייעוץ ארגוני ולמידה חדשנית. ה"קישור של יום ראשון" יוצא מאז שנת 2002 ל-20,000 מנויים. בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק או בקרו באתר שלנו הסרה |  הרשמה