חשיבה מופשטת מצופה מבוגר של מערכת חינוך, וגם ארגונים עוסקים בה כאשר הם מפתחים אצלם מנהלים ומנהיגים. מחקרים מהשנים האחרונות מציעים אפשרות מטלטלת לפיה אין לנו כמעט יכולת לפתח חשיבה כזו. היכולת לחשיבה מפותחת מושפעת בעיקר מבקרה גנטית. יכול להיות, אם כך, שאנו מבקשים מלומדים להפעיל מיומנויות שהם אינם יכולים להגיע אליהם,  ובכך מכניסים אותם לתסכולים מיותרים.

מומחי למידה רבים עוסקים באתגר גדול זה, המעבר לחשיבה מופשטת והיכולת לפתח את החשיבה מעבר לכאן ולעכשיו לטובת חשיבה מסדר גבוה יותר. מחקרים שהוצגו בכנס שנערך לאחרונה במרכז ללימודים אקדמיים מציעים אפשרות מטלטלת, לפיה, היכולת לחשיבה מפותחת מושפע מבקרה גנטית, שברוב המקרים חזקה יותר מהמאמצים שלנו לקדם את הלומד, וכך יכול להיות שאנו מבקשים מלומדים להפעיל מיומנויות שהם אינם יכולים להגיע אליהם,  ובכך מכניסים אותם לתסכולים מיותרים.
החשיבה המפתיעה הזו הוצגה בכנס למידה בינה וחינוך, שנערך בחודש מארס האחרון במרכז ללימודים אקדמיים, על ידי פרופ' דוד חן, דיקאן בית הספר לחינוך במרכז. התובנות מבוססות בין השאר על מחקריהן של רחל שמואלי ושל ראדה ג'עברין שעסקו ביחסים בין ידע דקלרטיבי לידע לא דקלרטיבי ולמעבר בין חשיבה קונקרטית למופשטת.

מדוע בקרה גנטית יכולה להסביר את העובדה שחלקנו לא בנויים לחשיפה מופשטת?
נקודת היציאה למחקרים היא התאוריה המפורסמת של פיאז'ה, המוכר מאוד לאנשי למידה וחינוך. פיאז'ה קבע שקיימים שלבים ביולוגיים בהתפתחות הקוגניטיבית של האדם. בכל שלב יש קפיצה איכותית ביכולות החשיבה, ויכולות אלו מתרחשות לאורך הילדות וההתבגרות. עד גיל 2, זהו שלב סנסורי-מוטורי, גילאים 4-7 הם שלבים בהם הילד חושב חשיבה אינטואיטיבית. ההדגמה הטובה ביותר לחשיבה אינטואיטיבית מתרחשת כאשר לוקחים נוזל מכוס רחבה ומוזגים לכוס צרה ומשווים ביניהם. הילד יחשוב שבכוס הצרה יש יותר נוזל. גילאים 7-11 הם השלב הקונקרטי שבהם יש יכולת לחשיבה הגיונית ושכלית, אפשרות למיין ולסדר מספר מימדים בו זמנית. גילאים 12-16 הם השלב הפורמאלי שבו משתחררת החשיבה המוחשית ונרכשת חשיבה מופשטת המאפשרת את היכולת להניח הנחות, לשער השערות, לתכנן קשר, לבודד ולבקר משתנים, לבחון פרופורציות, הסתברות וקורלציה. זוהי התפתחות והבשלה של סכמות חשיבה גבוהות במעבר בין חשיבה על המצוי לחשיבה על האפשרי.
השאלה המרכזית, הרלבנטית ללמידה של ילדים ומבוגרים כאחד, היא האם ניתן להביא את כל הלומדים לשלבי חשיבה אלו? האם ההגעה לשם תלויה באיכות תהליכי הלמידה של ילדים אלו? האם למידה אפקטיבית היא זו שתאפשר להם לעבור את כל שלבי התפתחות החשיבה הזו? התפיסה המוכרת והמרכזית בותר בנושא גורסת שאם רק ננקוט באסטרטגיה של הוראה, חשיבה ולמידה נכונים, אזי נצליח. לטענת פרופ' חן אנו מנסים לעשות זאת למעלה מ- 100 שנה ללא הצלחה. גישות אחרות טוענות שהישגי הלומדים ניתנים לקידום באמצעות שילוב של ההבשלה הביולוגית עם אימון קוגניטיבי שמייצר האצה חיצונית למנגנון ההתפתחות הפנימי. אך גם בניסיונות אלו, ההישג היה ש- 7% מהאוכלוסייה עוברים מהשלב הקונקרטי לשלב המופשט, ואילו 63% כלל לא מגיבים לניסיוניות האצה קוגניטיבית אלו שאמורים להביא אותם ליכולות חשיבה מופשטת.
התובנות החדשות לגבי האפשרות שהמעבר לדרגות חשיבה מסוימות הוא תלוי בקרה גנטית ולא תלוי מאמצי הלמידה וההוראה. תובנות אלו התגבשו ב- 10-20 השנים האחרונות. הידע התאורטי של מערכת החינוך לא כולל את הזיהוי שנעשה בשנים האלו אחר 1,500 גנים המעורבים בבקרה הקוגניטיבית, אבל היום יודעים חוקרים בודאות שיש בקרה גנטית על תהליכים קוגניטיביים. אין הכוונה להישמע דטרמיניסטי ולחשוב שאם יכולות החשיבה שלנו נקבעו על ידי התורשה אז אין יותר מרחב השפעה למורה או מדריך.  חיוניות הלמידה מהסביבה התרבותית היא ברורה, הרי  אנחנו לא  נולדים עם תחומי יכולות רבים. מחקרו של פיאזה מראה לנו עד כמה יש סדר קבוע בהופעה של יכולות קוגניטיביות. יש הפעלה של יכולות מסוימות עד כגיל 2 ואחכ עד גיל 6, גיל 12 וכן הלאה. הסביבה קריטית בהתפתחות שלבים אלו, אבל יש  גם חלק קריטי בהתפתחות חשיבה שהוא המעבר לחשיבה מופשטת, והוא, כך נראה מהמחקרים, לא מתרחש אצל כולם. המחקרים מראים זה ש- 100% מהאוכלוסייה מגיעה לשלב חשיבה קונקרטי (בזכות הסביבה שמלמדת אותם), אך פחות מ- 30% מהאנשים מגיעים לשלבי חשיבה מופשטת המייצגים את היכולות הקוגניטיביות הגבוהות (למרות שהסביבה מנסה ללמד את כולם להגיע ליכולות אלו). מחקר זה נעשה באנגליה על מדגם ענק של 13,000 נחקרים (!)