אחד ממומחי הלמידה המפורסמים בעולם מספר על התפיסות של העולם הישן שבהם מחזיקים מורים, מנחים, מרצים ומדריכים ואלו פוגעים באפקטיביות הלמידה. ריכזנו עבורכם 7 תפיסות "של פעם" שאנו עדין רואים היום לא מעט, הם נובעים מהרגלים ישנים וקשה מאוד לשנות אותם.

1. יודע הכל: מורים מאמינים שהם צריכים להיות מומחי תוכן. זו חסם שמונע מהם ללמוד לפעמים משהו חדש מהתלמידים שלהם.
2. מסביר הכל: מורים מאמינים שהם צריכים להרצות. זו הדרך היחידה ביניהם לתווך תוכן חשוב. לעיתים זה אכן נחוץ אך לרוב מדובר בהעברת חומר ממחברת המורה למחברת התלמיד מבלי שזה עבר דרך המוח של הלומדים.
3. בעל תשובות להכל: מורים מאמינים שצריכות להיות להם כל התשובות, אך קבעון זה מונע חקר נוסף של סוגיות וזיהוי הזדמנויות ללמידה חדשה וכך הלומדים (והמורה) מחמיצים למידה מיטבית יותר
4. מתוכנן היטב: מורים הוכשרו להאמין שצריכות להיות תפוקות צפויות מראש מכל שיעור. לעיתים שיעורים הולכים לכיוון שלא תוכנן והמורה עושה הכל כדי להחזיר את השיעור למסלול ולהשיג את המטרות שהוגדרו מראש. המורה צריך להחזיק בתפיסה שלא כל שיעור מתבצע באופן שבו הוא תוכנן
5. שקט בכיתה! מורים מאמינים שכיתה שקטה היא כיתה לומדת כי כולם שמים לב למה שנאמר. אך למעשה, דוקא כאשר הלומדים יחקרו את עצמם ויבנו לעצמם את תוכן יאפשר למידה טובה יותר. בכיתה יהיה רעש, את המורה לא ישמעו, אך הלמידה תהיה מצויינת.
6. לא טועה בפומבי מול הלומדים: מורים ומדריכים הוכשרו לא לטעות מו הלומדים, למרות שטעות של מורה יכולה להיות מאוד מלמדת כאשר כל הכיתה כולל המורה מפיקים לקח חשוב בעקבות טעות
7. המורה מעריך:  נאמר למורים שחשוב שהם יהיו המעריכים היחידים של תהליכי הלמידה. אך תהליכי למידה עצמית ולמידת עמיתים הוכרחו כבעלי תפקיד מרכזי מאוד בתהליך הלמידה. שילוב של מגוון דרכי הערכה בכיתה יאפשרו רווח גדול יותר מתהליכי הלמידה.

היציאה מהתפיסות של העולם הישן קשה. יציאה מהן מרכיבה את מה שוילר מכנה "maker pedagogy" , כלומר בניית תהליכי הלמידה שבהם הלומדים הם "מייקרים" , הם צריכים לעשות משהו עם התוכן בזמן הלמידה, ברוח תורת הקונסטרוקטיביזם
המומחים ממליצים לזנוח את כל 7 התפיסות מהעולם הישן ולבנות תפיסה חדשה לגבי תהליכי למידה ובניית סביבה שבה הלומדים יכולים לחקור, לגלות ולייצר תרבות של עשייה ויצירה. מצב כזה הופך את תהליך הלמידה לכזה שמתרחש בשילוב של שיח עמיתים וחומר חיצוני לא פחות מאשר המנחה בכיתה. כאשר המייקריות היא תרבות, הלומדים בונים לעצמם קהילות למידה, סומכים יותר על היכולות שלהם מאשר על המורה או מומחה התוכן, לומדים מהטעויות של עצמם ומביעים את עצמם בדרכים יצירתיות יותר.

לכניסה לקישור לחצו כאן