הבנה לא נכונה של משמעות של דבר מסוים או פעולה שגויה בגלל שיפוט לא נכון, חוסר ידע או פיזור דעת- סדרה של אירועים לא נעימים, מסתכלים ומביכים שכולנו חווים על בסיס יומיומי- טעויות.

חוקרים רבים מנסים לסווג את עולם השגיאות בין שגיאות אמיתיות לפעוטות, או בין שגיאות בתהליך לעומת שגיאות בתוצאה. ספרו המרתק של ג'וזף האלינן "מדוע אנחנו טועים", מספק את התשובה לשאלה דרך ניתוח הסיבות מדוע טעויות מתרחשות. ספרו מאיר לפנינו את ההטיות הרבות  שקיימות אצל כולנו. על אף ששום דבר לא יחסן אותנו לחלוטין מפני ביצוע טעויות, ברור כי היכרות שלנו עם ההטיות השונות שמקיפות יכול להגביר את המודעות שלנו. הספר רב במידע, מחקרים ותובנות שמסבירים כיצד אנו מוטים מדוע אנחנו טועים. קיבצנו חמש סיבות טובת לטעויות וההטיות שכל כך מאפיינים אותנו:

1.אנחנו טועים כי אנחנו נצמדים לרשמים ראשוניים
חלק גדול מהטעויות שלנו מתרחשות במידה רבה בלי שנהיה מודעים אליהן. אנחנו פועלים מתוך הטיות רבות, חלקן כל כך חזקות עד שגם כאשר אנחנו מודעים אליהן, קשה לנו להביא אותן בחשבון. דוגמה מעשית לכך היא כוחם של רשמים ראשוניים. כמעט 80 שנות מחקר על שינוי תשובות במבחנים מגלות לנו כי רוב השינויים נעשים מהשגוי אל הנכון ורוב בני האדם המשנים את התשובות שכתבו משפרים את הציונים שלהם. סקירה מקיפה אחת בדקה 33 מחקרים על שינוי תשובות במבחנים ובאף אחד מהם שינוי התשובות לא הזיק לנבחנים. גם כאשר מספרים לסטודנטים הם נוטים בכל זאת לדבוק בתשובותיהם הראשונות. משקיעי מניות מגלים אותה התנהגות. גם כאשר שמעו שטעו בבחירה מסוימת, 70% מהם ממשיכים לדבוק בבחירתם הראשונית.

2.  אנחנו לא לומדים מטעויות עקב הטיית "ראייה לאחור"
הפניית אצבע מאשימה כלפי הגורם הלא נכון היא אחת הסיבות שאנחנו עושים את אותן השגיאות שוב ושוב. הנטייה הטבעית היא להאשים אבל לא תמיד קל לברר היכן מונחת האשמה. אם השגיאה גדולה אנחנו נעזר במומחים שאמורים להיות אובייקטיבים אך המומחים הללו לוקים בהטיה. הם יודעים מה קרה. חוקרים מכנים את התופעה הזו "הטיה בגלל ראייה לאחור" בראייה לאחור הדברים נראים ברורים הרבה יותר מכפי שנראו קודם לכן, זו הסיבה ששגיאות רבות כ"כ נראות בראייה לאחור מטומטמות כ"כ  הידיעה כיצד התרחשו דברים בסופו של דבר משפיעה עמוקות על האופן שבו אנו קולטים וזוכרים את אירוע העבר.

3.אנחנו טועים כי אנחנו מרפרפים ונוטשים
הספר מביא שורה של מחקרים המציגים לנו עד כמה אנחנו נוטשים מהר חיפוש אחרי פריט מסויים שאותו אנו לא רואים. המחקרים מוכיחים את עד כמה המוח שלנו מחווט לוותר ולנטוש מהר משימה כאשר סביר שהמטרה אינה בנמצא. לרוב זה עובד לא רע שהרי קצת טפשי לבזבז כמות עצומה של זמן כדי לחפש משהו שאיננו שם.
אחת הדוגמאות הבולטות בספר היא בחינת קבלת ההחלטות של בודקי מטענים בחיפוש אחר כלי נשק או רדיולוגים בבתי חולים המחפשים גידולים סרטניים. בשני המקרים מדובר בחיפוש אחר דבר שלא מוצאים בדרך כלל ואלו אנשים שלא היינו רוצים שינטשו את החיפוש מהר מדי.
ע"פ הספר,  רדיולוגים מגלים גידולים בממוגרפיות שגרתיות ב- 0.3% בלבד מהמקרים, וב- 99.7% הם לא מוצאים את מה שהם מחפשים. בודקי מטענים בארה"ב גילו 598 כלי נשק במהלך שנת 2004 מתוך 650 מיליון נוסעים. כלומר הסיכוי למצוא נשק הוא אחד למיליון.
בשני המקצועות האלו יש שיעורי טעות ניכרים. שיעור ההחמצה אצל רדיולוגים הוא 30% בקירוב. מחקר אחד מצא כי כ- 90% מהגידולים הסרטניים שהוחמצו נראו כבר בצילומי הרנטגן הראשונים. הרדיולוגים פשוט לא ראו אותם. מחקרים על בודקי מטענים חסויים יותר אך מבדק בשנת 2002 גילה כי הם מחמיצים אחד מכל ארבעה כלי נשק. בשנת 2006 לא הצליחו בודקי מטענים  בנמל תעופה באוהיו לאתר 60% מכלי נשק שהוחבאו בתיקים הם סוכנים סמויים. הנתונים האלו מדהימים כי מדובר באנשי מקצוע מיומנים העוסקים בשאלות של חיים ומוות, אך גם הם, כמו כולנו, מחווטים לרפרף ולנטוש כאשר אין תשובה נראית לעין.

4. אנחנו טועים כשאין לתוכן משמעות
בשנות השבעים של המאה ה- 20 ערך הפסיכולוג הארי בהריק מחקר פורץ דרך בנושעא פגישת מחזור. בהריק ביקש ממאות תלמידי תיכון לשעבר לעלעל בספר המחזור שלהם ולבדוק אם הם זוכרים את פני חבריהם לכיתה. עשרות שנים אחרי סיום התיכון זכרו התלמידים לשעבר את פני חבריהם לכיתה באופן כמעט משולם. רוב הנבדקים זיהו 73% מפרצופי האנשים. אבל שמות זה עניין אחר. התלמידים לשעבר זכרו רק 18% מהשמות. מדוע אנו זוכרים פנים ולא שמות שנלווים אליהם?  מסתבר שלשמות אין משמעות רבה ולכן אנחנו נוטים לשכוח אותם או לבלבל ביניהם. מחקר אחר הציג ביוגרפיות של אנשים מומצאים שכללו שם, מקום מגורים, מקצוע וכו'. הנקרים זכרו את המקצוע ב- 70% מהמקרים, תחביבים ב -68% מהמקרים אך השמות? הנבדקים זכרו אותם רק ב- 31% מהמקרים.  שמות הם תווית שרירותית, אך לפרצוף , עיסוק, מקום מגורים, יש משמעות כלשהי. זו הסיבה למשל מדוע אנו שוכחים פעמים רבות סיסמאות או מחביאים פריט במקום יוצא דופן ואח"כ שוכחים איפה החבאנו את אותו פריט. זה גם מסביר את העובדה שלבני אדם יש ידע מולד של פנים. ניסויים שבדקו תינוקות בני יומם מצאו שכמעט מרגע הלידה יש לנו משיכה מיוחדת לפנים של אנשים אחרים וכבוגרים אנחנו מגיעים לתפישה מדויקת להפליא אל אנשים אחרי מבט חטוף בלבד בפניהם.

5. אנחנו רואים את העולם מבעד למשקפיים ורודים
איזה תלמידים הייתם בתיכון? כנראה לא טובים כמו שאתם זוכרים. מחקר שביקש מסטודנטים להיזכר בציוניהם בתיכון הראה ש 30-40% מהמקרים שהציונים שובשו כלפי מעלה. תופעה זו אינה מיוחדת לבוגרי תיכון. שוב ושוב מתגלה שאנשים מייפים את זיכרונותיהם בדרך שתחמיא להם. הורים זוכרים ששיטות ההורות שנקטו דמו להמלצות מומחים הרבה יותר מכפי שהיה במציאות. מחקרים אחרים מראים שהפנים שלנו נראות לנו מושכות יותר מכפי שהן באמת. אנחנו עושים זאת לגבי הדעות שלנו אך אנחנו עושים אותו דבר גם לגבי עובדות. פשוט משפצים אותן. אנו מדחיקים עובדות מסוימות ומבליטים עובדות אחרות. בעיקר אנחנו נוטים להציג את מעשינו באופן שמציג אותם כמרחיקי ראות יותר מכפי שהיו בפועל

הפיסקה הפותחת של הספר לקוחה מתוך ספר שדרכו אפשר להאיר את הקשר שההטיות יוצרות על קבלת ההחלטות שלנו:

"הרגע המדויק שבו נדמה שמתקבלת החלטה מופיע בדרך כלל זמן רב אחרי שההחלטה כבר נתקבלה... פירושו של דבר הוא שבדרך כלל אנחנו מקבלים החלטות חשובות הרבה יותר מדי מהר ובדרך כלל על סמך מידע חסר אבל אז אנחנו משכנעים את עצמנו שלא עשינו את זה מפני שאנחנו יודעים שזה מטומטם.. ומפני שהתעלמנו מהצרכים החיוניים של עצמנו.. וכדי שנשמור על עצמנו מפני סוד שנעים לנו לשמור עליו... האמונה שלא החלטנו עדין."