מה קורה למנהל הדרכה למידה או פיתוח מקצועי שעובד בתחום שנים רבות? מה שקורה לכולנו בעקבות ותק מקצועי. אנחנו לעיתים שבויים בתפיסות ישנות ומוכרות ומתקשים לרענן את עצמנו מחדש. חקר המוח התחדש כל כך בעשור האחרון שהוא מחייב מנהלים ובעלי ניסיון רב בעולמות ההדרכה הלמידה והפיתוח המקצועי לבדוק שוב את העובדות המרכזיות על עולם הלמידה. דון טיילור ריכז 4 עובדות מרכזיות בוובינר שערך לאחרונה למנהלי למידה ופיתוח מקצועי. בדקו את עצמכם- עד כמה העקרונות המרכזיים "יושבים" אצלכם טוב?

1. המוח אינו מכונה שאפשר פשוט להעביר לה חומר ולצפות שכעת יהיה ביצוע מחודש, חלק גדול מתהליכי למידה שאנו מקיימים יוצאים מהנחה כזו, גם אם אנחנו מבינים שהמוח אינו מכונה. העברת תוכן למישהו שרק נדרש להקשיב לתוכן ואז להשתנות- מניחה בהנחה סמויה שאנו מתנהלים כמו מצלמה פסיבית שמקליטה תוכן. בשנים האחרונות אנו נוטים לדבר על המוח במונחים של מחשב (לזכור, לשמור, לעבד מידע, לתייק)- צריך ממש להיזהר מהמטאפורות הללו כי הן מגוחכות. הסיבה המרכזית להבנה היום שהמוח אינו מכונה נובעת מכך שאין מיקום מסויים במוח שבו נמצא המידע שלנו אלא הוא פזור לאורך רשת קשרים. האופן שבו אנחנו באמת לומדים זה בעצם באמצעות למידה חוזרת וחוזרת. אנחנו לומדים משהו חדש, אח"כ אנחנו לומדים אותו שוב, מתקנים אותו על פי ניסיונות העבר ומייצרים קשרים מורכבים של ידע. לכן הידע זה לא משהו שקיים או לא קיים, אלא מערכת שמייצרת קשרים והמוח שלנו נע בין הקשרים הללו כדי להסיק מסקנות חדשות. הדרך הטובה ביותר שלנו לגרום ללמידה היא לאפשר לומדים שלנו להיחשף שוב ושוב לידע שלהם כדי לגרום להם שוב ללמוד. הדבר היחידי שהמוח מתנהג בו כמכונה זה בהיבטים  של הישרדות. המוח צורך הרבה יותר משאבים משאר האיברים בגוף בוודאי ביחס למשקל הנמוך שלו בגוף. הצריכה הרבה של משאבי המוח ובמקומות שהמוח מתנהג בהם כמו מכונה הם רק לצורך התמודדות עם הסביבה לצרכי שרידות. לכן חלק גדול מהתהליכים שהמוח מבצע הם שונים לגמרי מלמידה ועבודה וקשורים להסתכלות מתמדת על סיכונים.
2. למידה מרווחת
   כבר במאה ה- 19 התברר שאנו בד"כ שוכחים 80% מחומר למידה מסויים אחרי 30 יום. בשנת 2006 פורסם מחקר פורץ דרך שהראה מה מונע את השכחה שלנו תוך התמקדות ב-4 פעולות קריטיות:
   1. חזרה מתמדת על החומר
   2. ריווח החזרות בהפרש גדול אחת מהשניה ("the spacing effect")
   3. חזרה על חומר חייבת להיות באמצעות אחזור ולא באמצעות למידה חוזרת- כלומר בשלב החזרה חשוב שהחומר לא יופיע מול העיניים ופשוט נחזור עליו אלא נצטרך לשלוף אותו ללא רמזים.
   4. פידבק מדוייק בכל חזרה- כדי להבטיח שלא ייווצרו טעויות שיאוחסנו בזיכרון באופן שגוי
   
   בעיני החוקרים זו אחת הסיבות לסוד ההצלחה של כיתה הפוכה- שגורם לאנשים להתכנס ביחד כדי לחזור על חומר ולא כדי ללמוד אותו – כאשר החזרה מתרחשת תוך אחזור הלמידה המקדימה. לא עצם החזרה והשינון מבטיחים את הלמידה, אלא קשרים נוירונים חדשים שנוצרים בכל חזרה בי מה שלמדת לבין דברים אחרים שיש במוח, אנחנו מתגברים את הקשר בין הקישורים. אין הדבר אומר שלמידת שינון טכנית אינה יעילה. היא יעילה מעצם החזרתיות ולכן ניתן יהיה לשלוף את התוכן אך לאו דוקא להבין אותו.



3. חשיבות החזותיות
   מסיבות הישרדותיות גדולה כוחה של תמונה ולקיומה יש אפקטיביות עודפת. 93% מהפוסטים הנקראים ביותר בפייסבוק כוללים תמונה. לאפקט העודף של תמונה יש מונח שנקרא Pictorial Superiority Effect) PSE). אחת ההוכחות לכך היא מחקר מדהים שבוצע באוניברסיטת בורדו בצרפת, שם יש כידוע מומחים רבים ליין. במחקר זומנו 54 טועמי יין מומחים בעלן אוצר מילים עשיר בתיאור טעמים של יין. בניסוי צבעו יין בצבע אדום באופן מלאכותי וכל הטועמים המקצועיים תארו את היין במונחים של יין אדום. כוחו של ה- PSE  כה רב, עד שהנסיינים האמינו שהם טועמים יין אדום ולכן חושב הטעם שלהם הפעיל תחושות של טעם של יין אדום, המראה החזותי האפיל על חוש הטעם והם טעמו את מה שהם ראו. מחקר של ג'ון מדינה העוסק בזיכרון שלנו מתמונות, מראה כי גם כאשר הוצגו לנסיינים 2,500 תמונות,  אנשים זכרו 90% מתמונות בהם צפו גם לאחר כמה ימים, וזיכרון של חלק גדול מהתמונות שרד גם שנה.  האפקט מתרחש רק כאשר מדובר בתמונות שהם שונות ומבודלות אחת מהשנייה, ולא כאשר מדובר בתמונות דומות זו לזו.  



4. תשומת לב ורגש
   לרגש יש השלכה חיובית ושלילית בזמן שאנחנו לומדים, אם יש לך אירוע רגשי משמעותי- האמיגדלה הוא החלק במוח  שיתחיל לדאוג לכך שאנחנו נזכור את האירוע. המוח מנסה לעזור לנו בכך שהוא מדלג על מנגנון הניהולי המבקר את רלבנטיות המידע ולכן לרגש יש יכולת להשפיע גם חיובית וגם שלילית על הלמידה. אם נסתכל רק מה משפיע על תשומת הלב, הרי שסיפור ויזואלי יחזק קשרים במוח וישמר את התוכן, אבל אם בזמן הלמידה אנחנו מרגישים מסיבה כלשהי תחת התקפה, אנחנו לא נלמד כי האנרגיות שלנו מוסטות לטיפול בתחושת האיום.  מישל תומאס היה מורה צרפתי שלימד שפה שניה בארה"ב. בשיעוריו הוא ביקש מהלומדים לא לרשום שום דבר ולא לנסות לזכור כלום. "אם אתם לא תזכרו משהו, זו אשמתי, אני רוצה שתהיו כמה שיותר רגועים , ככה תזכרו את החומר" הוא אמר ואכן כאשר נבדקה שרישות הלמידה שלו התברר שהצליח לגרום לאנשים ללמוד בכך שהוריד את כל השליליות באימפקט הרגשי של התהליך. החוקר דיוויד רוק יצר את המונח SCARF  כמונח מארגן ל- 5 מצבים רגשיים בהם אנחנו נמנעים מללמוד:
   Status - תחושת החשיבות שהלומד חש לגבי עצמו לעומת עמיתים, חברים ומנהלים שנמצאים סביבו.
   Certainty - הצורך של האדם בבהירות והיכולת לחזות באופן מדויק את מה שיקרה בעתיד
   Autonomy - תחושת הלומד שהוא שולט על אירוע הלמידה והתפיסה האישית שיהיו תוצאות חיוביות ללמידה
   Relatedness - תחושת הקשר והביטחון שהלומד חש כלפי המלמד וכלפי העמיתים – האם אני מוקף בחברים או באויבים? האם אני מכיר את כל האנשים שלומדים איתי?
   Fairness- תחושה שאין הטיה או חוסר הוגנות במערכת הלמידה ובין חבריה

נראה כי ל- 4 העובדות האלו יש השלכות רבות על תהליכי למידה.
בצענו למידה רק באמצעות העברת חומר פסיבית ללומד? לימדנו משהו באופן חד פעמי? לא ניצלנו את האימפקט העודף של החזותיות של התוכן, ולא ייצרנו סביבה רגשית תומכת? פגענו באופן משמעותי באפקטיביות של תהליך הלמידה.