מצד אחד זו הזדמנות - המכשירים החלקלקים האלו מבטיחים לנו חיבור לכל הידע האנושי.
מצד שני הם מעוצבים מדעית על ידי גאונים שגורמים לנו להרגיש שהם חמצן חיוני ולא מאפשרים לנו להתרכז אפילו אם השיעור מעניין.
אז מה עושים? נעים בין 3 מודלים מרכזיים של פעולה.
קבלו 3 מונולוגים מרגשים המבוססים על מאמר שהתפרסם לאחרונה בנושא ובדקו איזה מדיניות אתם מפעילים כשאתם רואים סמראטפונים בכיתה.

מונולוג של מנחה ראשון: סמראטפונים בכיתה? פשוט לא!

"פשוט מודיעים ללומדים שיש לכבות טלפונים ולהסיר אותם מאיזור נראה לעין לאורך כל השיעור, מדוע? כי טלפונים הם יצורים מסיחים! לא משנה עד כמה התלמיד מושקע בלמידה- בדיון או בהרצאה, כל רטט או התראה גורמים לו לאבד את הריכוז הזה. בנוסף הלומדים מאבדים את ההזדמנויות להתחברות פנים אל פנים. מעבר להסחה, הלומדים משתמשים בטלפונים כדרך להתחבא מאחורי אינטראקציה אנושית, השתתפות בכיתה או אינטראקציה עם עמיתים."
"כשנכנסים לכיתה ביום ראשון של שנת לימודים, יהיו 30 סטודנטים שישבו בשקט בכסאות שלהם ויסמסו או יגלשו ברשתות החברתיות. זה מראה טרגי- כיתה עם אנשים היא איזור להחלפת רעיונות ודעות, מקום להתפתחות של תקשורת עם מגוון של אנשים.... כל זה לא קורה כשהטלפון בחדר."
"סמארטפונים זה כמו ממתק לא בריא – ולא אכפת לי שאני פחות פופולארי בגלל זה, או נחשב למרצה לא מתקדם. לא נותנים לתלמידים אינסוף גישה לממתקים לא בריאים, בטח בזמן שרוצים ללמד אותם על חשיבותה של דיאטה מאוזנת."

מונולוג של מנחה שני: סמראטפונים בכיתות? כן! זורמים עם ההסחות

"איסור בשימוש במסראטפונים או לפטופים בכיתה זה סוג של ניסיון לשליטה שהגיע הזמן לוותר עליה. צריך להכיר בכך שאין יותר יכולת למנחים, מרצים, מורים או מדריכים להיות בשליטה על תשומת הלב של הלומדים שלהם.
יש לפתוח דיאלוג עם הלומדים, לחשוב איתם ביחד על החלק שממלא הטלפון בתשומת הלב שלהם בכיתה, ומתחילים להתייחס לסמראטפון כשער ללמידה, מקום שבו אפשר ליצור קשרים, להבין רעיונות מופשטים ולעבור תהליך משמעותי של גילוי תוכן חדש."
אנחנו מעצבים את השיעור כך שהטלפון בכיתה הוא כלי ללמידה, שמאפשר ללומדים לבדוק יותר על מושג מבלבל, להעביר סקר בכיתה או לעבוד ביחד על מסמך שיתופי בזמן הלמידה.
מתלוננים שהתלמידים שלכם מוסחים? כדאי פשוט לשפר את ההוראה וההדרכה שלכם.  מדריכים ומנחים שבכוונתם להקדיש חלק ניכר מהשיעור שלהם להרצאה צריכים להבין שמובטח להם שהטלפונים יסיחו את התלמידים שלהם.
ברגע שהמנחה רואה את עצמו כקטלזיטור של למידה ופחות כצינור של מידע, הוא יכול לוותר על השליטה בטלפונים המסיחים ולהעביר אותה ללומדים.
המודלים המתפתחים בתחום השיעורים הפרונטליים מעדיפים שהתלמידים ישתפו פעולה או יקיימו דיונים בקבוצות קטנות. אם ניתן ללומדים שלנו לבצע משהו יצרני ומשימתי באמצעות הטלפונים שלהם, לא יהיה להם זמן להתעסק בדברים אחרים בטלפון. "

מונולוג שלישי: סמראטפונים בכיתה? יש פתרונות אמצע

"לצד שני הסוגים המקוצנים, יש פתרונות אמצע.  אנו מזהים מצבים בהם כדאי ונכון פשוט לסגור את הטלפון לעומת זמנים אחרים בהם ניתן לאפשר את נוכחותו. במדיניות כזו מבקשים מהלומדים במצבים מסוימים ובדקות מסוימות של השיעור להפרד מהמכשירים, מכירים בכך שלומדים דברים שונים בזמנים שונים בשיעור, בחלקם כדאי שהטלפונים יהיו ובחלקם לא.
לעיתים אפשר לבקש מהלומדים לבדוק עם עצמם האם הם כאלו שזקוקים לטלפון לידם כדי ללמוד לעומת אלו שניתן לחלץ מהם את התובנה שכדאי להם ללמוד ללא מכשיר מסיח לידם.
בנוסף, אפשר להלחם בטכנולוגיה באמצעות טכנולוגיה, עם טכנולוגיה
ישנן אפלקיציות שמטרתן לאפשר ללומדים או למלמדים להקציב בטלפון זמן שבו הוא נעול ולא מאפשר הסחות, אפלקיציות כאלו לא כופות התנתקות מהטלפון אלא מעודדות לייצר לנו זמנים בתוך הכיתה שבהם הפונקציונליות של הטלפון חלקית והוא לא מאפשר הסחות."