|
||||
 |
||||
|
||||
|
מאת: אסף שדה, מנהל תחום החינוך במתודיקה עד לפני 25 שנה היה נהוג להאמין שהמוח מסיים את התפתחותו בגיל מסוים, בגיל הנעורים או לכל היותר בגיל 25. אחת התגליות המסעירות בחקר המוח היא ההבנה עד כמה הוא גמיש בכל גיל. הבנת גמישותו של המוח מסבירה מדוע למידה מתמשכת כדרך חיים היא כלי קריטי להבטחת איכות חיים השלנו בגיל הזקנה ומספקת בשורה גדולה למדעני הלמידה. כיום יש יותר ויותר חיזוקים לכך שהמוח גמיש בכל גיל. בשנים האחרונות הכריזו מדעני המוח על מודל "המוח הפלסטי" neoroplastics והדיון על המודל מעורר הדים בשורה של נושאים כולל בהשלכות על תהליכי למידה. המוח שלנו הוא פלסטי ולא אלסטי, כלומר הוא מתנהג כמו פלסטלינה שאפשר בכל רגע לשנות את צורתה והצורה החדשה היא שתישמר, ולא כמו גומי שהוא אמנם גמיש אך כמו כל חומר אלסטי הוא חוזר למצבו הקודם לאחר שהתגמש. כאמור היותו של המוח פלסטי נחשב לאחד מפריצות הדרך המדעיות הגדולות בחקר המוח בעשור האחרון, כי הוא קושר בין הרגלים של למידה מתמשכת לבין איכות החיים בגיל הזקנה והיכולת שלנו לשמור על יכולות קוגניטיביות גבוהות. השונות ביכולות הקונגטיביות בין אנשים קשישים היא עצומה ויכול להיות שהרגלי הלמידה הם אחד ההסברים לשונות זו. המודל מספק זריקת עידוד לכולנו. לא חשוב באיזה גיל אנחנו, לא חשוב כמה זמן לא למדנו משהו, כמעט גם לא משנה הגנטיקה שלנו. בכל רגע אנחנו יכולים ללמוד משהו חדש שלא יכולנו ללמוד קודם ואם רק נקפיד לעשות זאת, נשמור על המוח שלנו ב"כושר" עד גיל מבוגר מאוד. יתכן שהתפיסות הישנות עליהם גדל דור המבוגרים רבים השפיע על האופן שבו התייחסו ללמידה ובכך גם פגעו בבריאות הקוגניטיבית שלהם. דר' מיכאל מרזניץ הוא מהחלוצים בתחום הפלסטיות של המוח ועוסק בהשלכות החיוביות והשליליות של הפלסטיות הזו. בראיון מקיף שקיים דר מרזניץ עם דר ג'ינג'ר קמבל (במסגרת סדרת ראיונות מוקלטים בנושא חקר המוח) הוא מסביר באופן נרחב כיצד פלסטיות המוח יכולה לשנות את החיים של כל אחד מאיתנו. הראיון התקיים בעקבות הוצאת הספר Soft-Wired: How the New Science of Brain Plasticity Can Change your life . החוקר מסביר בראיון כי הבנת הפלסטיות של המוח היא בעלת השלכה דרמטית על איכות החיים שלנו. היא גורמת לנו להבין שהמוח שלנו הוא משאב, אוצר, שיש לו פוטנציאל ומשמעות גדולה לאיכות החיים שלנו. הבנה טובה יותר של הפלסטיות של המוח יכולה לקחת אותנו למקום טוב יותר בחיים, כי הבנת הפלסטיות מאפשרת לנו להיות חזקים יותר, טובים יותר, אפקטיביים יותר ומוצלחים יותר לעומת איך שהיינו לפני שנה או לפני שבוע. אנשים מבולבלים קצת לגבי מה הם צריכים לעשות כדי לשמור על בריאות המוח וכדאי לדעת מה המדע אומר על זה. אם נבין שהמוח הוא זה שיוצר את מי שאנחנו, נבין שהוא (ואנחנו) יכולים להשתפר ולהתפתח בכל דבר שיהיה חשוב לנו. לפעמים אנו שומעים על אנשים שנוטים לאמר לעצמם שהם נולדו עם מוח מסויים ויכולות מסוימות. מתברר שאין מה להאשים את המוח, אנחנו בשליטה עליו. כאמור, הגילוי על הפלסטיות של המוח הוא יחסית חדש דווקא לפני מאות שנה המדענים האמינו שהמוח משתנה כל הזמן ובכל גיל אבל החל ממחצית המאה ה- 10 העמדה הדומיננטית היתה שהמוח יכול להשתנות רק בשלבי הילדות, ובשלב מסויים הוא קופא מבחינה תפקודית ובכך הוא מגדיר את היכולות שלך ואת מה שתספיק להגיע בחיים. רבים מאיתנו חיים בתחושה, עליה גדלנו, שמה שנספיק עד גיל מסוים הוא מה שישרת אותנו הלאה. המחשבה שהמוח שלך מקשיח את יכולותיו כמו מחשב התבררה כשגויה לגמרי. ב- 25 השנים האחרונות הצטבר ידע מדעי לפיו המוח ממשיך להקשר ולחווט את עצמו ולייצר קשרים חדשים כל הזמן. קשרים אלו משפיעים על היכולות שלנו ואנחנו יכולים לרכוש או לשפר יכולות כאלו בכל שלב בחיים. רוב האנשים לא מודעים לכך, ורואים במהלך השנים ירידה קוגניטיבית שאנחנו נכנעים לה באיטיות. ההבנה החדשה על גמישות המוח בעצם אומרת את ההפך. לכולנו יש משאבים לשנות את המוח שלנו בכל הגיל ולכן יהיה טפשי להסכים לסבול על משהו שחשוב כל כך לכל אחד מאיתנו. המוח שלנו מבקש נעבוד בכיוון הנכון על מנת לשמור עליו, ואם לא נעשה פעולות ברורות בנושא המגמה תהיה כמעט בטוח שלילית. אז אם כולנו גמישים באותו אופן, אז מה בכל זאת ההבדל בין ילדים ומבוגרים? המוח פלסטי בכל גיל אך יש הבדל בהתנהגות הפלסטיות כאשר אנחנו ילדים. בשלב הילדות הפלסטיות היא "חסרת אחריות". השלב מוקדם בחיים שלנו הוא תקופה שבה אין הסדרה ואין בקרה על הפלסטיות של המוח. המוח בשלב זה לא התקדם מספיק על מנת לגבש בקרה וקבלת החלטות על מה הוא רוצה לשנות. כאשר אנחנו תינוקות (ולמעשה עוד לפני כן), המוח שלנו אוסף כל מידע, ממיין אותו ומארגן אותו. זה הבסיס לפלסטיות, וזה גם מה שמפתח את המנגנון במוח שיהווה מנגנון בבקרה להרשאת שינויים. החל מהילדות המאוחרת והלאה, המוח מחליט מתי הוא מרשה לשינוי להתבצע. משלב זה והלאה המנגנון קיים במוח והוא לא מרשה לכל שינוי להתרחש. לדוגמה, כאשר המידע או מה שקורה בעולם הוא חסר משמעות למוח, שום דבר לא ישתנה אצלו. כאשר הוא משמעותי, גם התנסות קצרה מאוד יכולה להוביל לשינוי קבוע ותמידי בחיווט המקומי הקשור לאותו שינוי. בשלב המוקדם אין את הבקרה הזו, כי המוח בשלב המוקדם לא יכול עדין להחליט מה טוב ומה לא טוב. המוח מתפתח באיטיות עד להגעה ליכולת לקבל החלטות שיפוטיות. אפשר לאמר שבילדות המוח נמצא על מתג "On" כברירת מחדל, והכל נכנס. כבוגרים המתג הוא על Off ואנחנו יכולים להדליק אותו כאשר נחשוב שזה חשוב, או כאשר זה משנה לנו. סיטואציה נוספת שמדליקה את המתג היא כאשר אתה פועל בהתנהגות מתגמלת, כאשר יש לך משימה מסויימת, אתה עובד עליה ומתקדם לקראת השגת המטרה. גם אז המתג הוא על On ובמצבים אלו יש הקלטה יעילה של המידע. במילים אחרות, בתור בוגר, אני ארשה לשינוי להתרחש אם הוא טוב לא ולא ארשה לשינוי להתרחש אם הוא לא טוב לי. הגעת לגיל 40 ומעולם לא שיחקת פינג-פונג? המאמץ לרכישת המיומנות אינו תלוי גיל, וכל כל אחד יכול לרכוש את המיומנויות הזו כאילו היה צעיר בהרבה ללא הבדל בין ילד למבוגר. מנגנון הלמידה הוא עוד מכונה פלסטית וגם אותה אפשר לאמן אפילו אם זנחת זאת בעבר. יכול להיות שתהיה לך תקופה בחיים שבהם פחות "תרגלת" למידה, ונוצרה ירידה באפקטיביות של היכולת הזו, הפלסטיות של המוח מאפשרת לנו להחזיר אותה בחזרה. כמעט ואין תפקוד או חלק במוח שלא ניתן לשיפורים באמצעות התעסקות נכונה בנושא. כיוון שהמוח משתנה רק כשזה חשוב לו, חשוב לנו שנהיה מועסקים בחיים ושנמצא מה מעניין אותנו. עלינו לדאוג שתהיה בחיים שלנו רמה מסויימת של אינטנסיביות, עם מטרה כלשהי, כי שום דבר במוח לא ישתפר אם לא נחזק אותו, זה לא יקרה מעצמו. אנשים מבוגרים עושים לעיתים פעולה הפוכה ולמעשה נופלים למלכודת. בשלב מסויים הם חיים בנוחות עם היכולות הנוכחיות שלהם, ומתכנסים לתוך דפוסים ואורח חיים לא מאתגר, מתוך תחושה ש"עכשיו הגיל לנוח מאתגרים ולהתפשר על מה שאני". אך אחד הגילויים האחרונים הוא שהפלסטיות של המוח הוא דו כיוונית. אם לא נאתגר את המוח עד לרמה מסויימת (פיזית או מנטלית) נתחיל לאבד יכולות. המוח גמיש ואת היכולות אפשר להחזיר, רק במאמץ גדול יותר. בגיל מבוגר מצטבר אצלנו הרבה מאוד מידע. הדרך הטובה ביותר לצבור הרבה מידע היא פשוט לחיות, כי החיים מספקים התנסויות ואלו מוסיפות למוח עוד ועוד מידע. המידע הזה הופך לסוג של רעש במוח והוא גורם לתהליכים שלנו במוח להיות איטיים יותר. אתגור המוח עוזר לבהירות ולשקט של הפעולות שלנו. אם אנחנו לא מתרגלים את המוח שלנו בעוד חשיבה, אנחנו מגבירים את הרעש. כאשר יש רעש, קשה לנו יותר לשלוף תשובה נכונה לשאלה או בעיה ומכאן האיטיות שאנו חשים בתהליכי החשיבה שלנו. המוח נעשה פחות מדוייק, הוא מקליט מידע חדש באופן פחות מדוייק וקליטת מידע חדש הופכת למאבק. לעומת זאת, בכל סוג של למידה, המוח מתגמל את עצמו על כך שהוא השיג שיפור ביחס למה שהציב. ככל שהשיפור גדול יותר, כך התגמול גדול יותר. ככל שהתגמול גדול יותר, כך השינוי הפלסטי גדול יותר. אז מה אנחנו צריכים לעשות עם המידע שהמוח שלנו כה גמיש? אנחנו צריכים להכיר את המוח שלנו, להבין אותו, לחיות איתו, להתעסק איתו לאתגר אותו ולהנות ממנו. לחגוג כל רגע של שימור, קידום ושמירה על כושר של המוח. גילוי הגמישות של המוח מנחה אותנו לתחזק את הלמידה שלנו כל הזמן ואיך להעסיק את המוח. לא נכון יהיה לחשוב שהתחזוקה הזו היא מחוץ לשליטה שלנו. כל אלו שחושבים שהם נתונים לגנטיקה מסויימת צריכים לדעת שההשפעה של הגנטיקה לא עד כדי כך משמעותית, לפחות לא בכל מה שנוגע ליכולת המוח להשתנות. המחקרים מראים שגם ילדים שהחלו את חייהם ב"התחלה איטית" בכל מה שקשור לפיתוח יכולות מוחיות ויכולים להגיע לקצב רגיל בזכות הפלסטיות של המוח, וזה נכון לכל גיל. ילדים שנולדו עם חוסר בפיתוח הפוטצניאל יכולים להדביק את הקצב ויהיה נדיר מאוד לפגוש אנשים שלא יכולים לשפר את הפלסטיות המוחית שלהם גם אם בילדותם לא טיפחו זאת. גמישות המוח היא לכן מתנה גדולה עבורנו ביכולת שלנו להאמין בעצמנו ובכוח שלנו לשנות ולהתפתח. היא מעודדת אותנו להמשיך להתעניין, ולזמן לעצמנו אתגרים חדשים. זה לא רק מקדם אותנו באותו רגע, כנראה שזה גם שומר עלינו לאריכות ימים ללא אבדן יכולות קוגניטיביות. אז.. אתם כבר למדתם היום משהו חדש? להאזנה לראיון המלא כנסו לכאן |
||||
 |