• דופמין – אולי ההורמון המוכר ביותר. בד"כ אחראי על זכרון העבודה שלנו.
• נורדרנלין – מסייע בחדות חשיבה, מסייע בפוקוס ומסייע לזכרון.
• גלוקוז – מאפשר אנגריה לזמן קצר ובמינונים קטנים ובנוניים מסייע ומגביר את יכולת הזכרון.

רמת האיזון הנשמרת בין 3 הורמונים המופרשים במוח קריטית לתפקוד תקין שלנו בכלל ובעת מבחנים בפרט. כשיש הפרה באיזון ביניהם (העדר הפרשה של הורמון או הצפת יתר)התפקוד שלנו לא יהיה תקין (לא נצליח לשלוף מידע, נתקשה לשלוף מידע). 
אתחיל בדוגמה. בכיתה ד' תלמידים לומדים שברים. המורה מסבירה, הם מתרגלים, מתאמנים ומשפרים את הביצועים שלהם. למעשה הזכרון האנושי זוכר את מלוא הסיטואציה הלימודית, את מה שלבשה המורה, את האווירה בכיתה, את מידת העניין בשיעור, את קושי התרגיל ועוד ועוד. ההסבר של המורה, לצורך העניין, הוא רק זכרון אחד מני רבים. מבנה המוח, כפי שהוא ידוע היום, מזמן לנו אפשרויות שונות של היזכרות. כלומר, אם תלמיד יתקשה לענות על שאלה מסוימת יתכן וכי רמז יהווה טריגר שיסייע לו לשלוף את התשובה הנכונה מתוך סך האירועים הקטנים שהוא זוכר מאותה סיטואציה לימודית. זאת הסיבה שההמלצה היא להבחן בכיתת הלימוד בה החומר נלמד.
עוד עובדה מעניינת שאנחנו יודעים היום על המוח שלנו היא כי לחץ מחליש זכרון כשהוא צריך לפעול מחוץ לקונטקסט המוכר לו, אך הוא אינו פוגם ביכולת ההיזכרות שלנו כשהוא מתרחש באותו קונטקסט לימודי. ובמילים אחרות, לחץ של בחינה (במידה כמובן) לא יפגע בביצועי לומד כל עוד הבחינה מתבצעת בכיתה בה הוא נבחן. יש להוציא מהכלל הזה מצבים של חרדת בחינות מובהקת בה המוח מוצף בקורטיזול שמקשה, עד לא מאפשר, חשיבה קוגניטיבית או שליפה של זיכרונות קיימים (מצבי blackout בבחינות).
בחינות הבגרות, כפי שהן מוכרות לנו היום, מנוגדות לשתי העובדות הכל כך חשובות הללו שאנחנו יודעים היום על המוח האנושי. התיכוניסט נבחן בכיתה לא מוכרת ורמת הלחץ מהבחינה עשויה לעלות אם הוא יתקשה למצוא את מס ת.ז הזהות שלו ולגלות באיזו כיתה הוא נבחן...

דרך נוספת להעלות השגים בבחינה (להפחית חרדה וחשש ובכך לשמור על איזון כימי) היא לדבר על החששות הללו. מחקר עכשוי (Ramirez G, Beilock, SL., 2011)  הראה כי כתיבה על מחשבות וחששות לקראת בחינה, רגע לפני מהמבחן, העלתה את ביצועי הנבדקים במבחן ב-10%. ההישגים המשמעותיים נצפו דווקא בקרב סטודנטים/תלמידים הידועים כבעלי חששות ממבחנים. תוצאות המחקר מפתיעות היות ומרביתנו מניחים כי תלמיד שידבר על החששות שלו רק יחזק את תחושת הכשלון שלו.

לעיון במאמר המקורי לחצו כאן