קן רובינסון הוא אחד הכוכבים הגדולים היום בתחום החינוך, עולם העבודה הארגוני, החדשנות והיצירתיות. סרטוני היו-טיוב וה- ted בהם הוא מרצה גורפים מיליוני צפיות והספרים שכתב הם רבי מכר. רובינסון משלב התייחסות הן לעולם העבודה והן לעולם החינוך והאקדמיה כגורמים המשפיעים מאוד על עולם העבודה. ספרו החדש  "לצאת מהקווים- סודות החשיבה היצירתית" (הוצאת כתר 2013) מנתח לעומק מהי יצירתיות, מהם התנאים ליצירתה ומה מקשה עלינו להיות יצירתיים כבני אדם, כארגונים וכחברה. זהו ספר מצויין גם לאנשי חינוך ואקדמיה וגם למנהלים ואחראים על פיתוח ארגוני בחברות ותאגידים. הספר מהווה גם "קריאת השכמה" למקבלי החלטות על הפער ההולך וגדל בין העשייה בבתי הספר והמוסדות האקדמיים לבין צרכי שוק העבודה והעולם הארגוני. את הפער הזה מסביר רובינסון ברקע להקמתם של מערכות חינוך באירופה ואמריקה הצפונית שהתפשטו אח"כ לשאר עולם. בתי הספר הראשונים החלו לתפוס נוכחות בשלהי שנות השישים השבעים והשמונים של המאה ה- 19 ועצם קיומו של בית ספר עורר ספקנות רבה. היו טענות אז שבתי ספר הם בזבוז של משאבי הציבור, אך בפועל מטרתן היתה לעמוד בדרישות של שוק עבודה של כלכלה מתועשת המבוססת על ייצור. התרבות הארגונית שהשתרשה בבתי הספר היתה אם כן דומה לכזו של בתי חרושת. מעין מתקנים מיוחדים המופרדים מהעולם החיצוני, פועלים בשעות פעילות מוגדרות, כללי התנהגות קבועים ופעולות על פי עקרונות התקנון והאחידות. התלמידים לפיכך לומדים את את אותו חומר, מקובצים על פי שכבות גיל (מעין "תאריך ייצור") ונעים בין הצלצולים מחדר לחדר כמו בסרט נע כאשר בכל חדר יש מורה המלמד תחומי התמחות אחרים. במקביל הלכה וצמחה התפיסה שתבונה (אותה רוכשים בבית הספר) מושתת על הגיון דדוקטיבי ועל ראיות מדעיות, כלומר התפיסות האקדמיות וצרכי האוניברסיטאות עיצבו במישרין ובעקיפין את תרבות החינוך ההמוני. דרישות הסף לקבלה לאוניברסיטה השפיעו השפעה דרמטית על תכניות הלימודים בבתי הספר ועל דרכי ההערכה ובחינה בחינוך הציבורי. במובנים רבים, טוען רובינסון, כל החינוך בבתי הספר היסודיים והתיכוניים הוא תהליך מתמשך של קבלה לאוניברסיטה ומי שהולך לאוניברסיטה נחשב לתוצר מוצלח באמת של מערכת החינוך. רובינסון מבקש ללכת צעד אחד אחורה ולשאול "לשם מה כל זה?" בעינו רק למעטים יש יכולות שעסקים זקוקים לזה (ואכן עסקים מדווחים על מצוקה בגיוס עובדים כישרוניים). הכלכלה המורכבת של היום זקוקה לכישרונות מתוחכמים יותר, לאנשים בעלי תפיסה מהירה בהקשרים עולמיים, הכרת תרבויות שונות, אוריינות טכנולוגית, כישורי יזמות ויכולת ניהול. הארגונים זקוקים לעובדים שיודעים לחשוב ביצירתיות, מסוגלים לחדש, מיטיבים לתקשר, יודעים לעבוד בצוות והם גמישים ובטוחים בעצמם. תכניות הלימוד האקדמיות המקובלות לא רק שלא מכינות לפיתוח הכישורים הללו אלא לעיתים ההפך- מתרכזים במחקר יחידני, מעדיפים הצגת נתונים בצורות מקובלות ובוחנים הצלחה על פי מאות מידה אקדמיות בלבד. רובינסון קורא לחשבון נפש וטוען שהנחות היסוד של החינוך נבלעו תחת המנטרה של פוליטיקאים ומעצבי מדיניות שעסוקים בצורך להעלות את הרמה האקדמית המסורתית ולבחון אותה לפי מבחנים מתוקננים. למעשה הכישורים היצירתיים של דורות של בני אדם הוקרבו לשווא על מזבח האשליה האקדמית. מהי אותה יכולת אקדמית? רובינסון מסביר שיכולת אקדמית מבוססת בעיקרה על שתי יכולות מרכזיות-שבאות לידי ביטוי במבחני אינטליגנציה, ואפילו בתכניות טלביזיה כמו "מי רוצה להיות מיליונר": חשיבה לוגית וזיכרון טוב למידע. אלו בעיניו אינם רלבנטיים עוד כגורמים בלעדיים לחישוב מנת משכל ולקידום אישי. אמצעי ההערכה הנפוץ ביותר במערכת החינוך הוא עודנו מבחן כתוב מוגבל בזמן שההצלחה בו תלויה בעיקר בזכרון טוב קצר מועד למידע עובדתי. ברור שעל רקע פרדיגמות כאלו קשה לנו להיות אנשים שמדמיינים דברים חדשים, שיוצרים דברים חדשים, שחיים אורח חיים של חדשנות ויצירה.

אחד מפרקי הספר המרתק הזה בוחנים את המנהיגות הארגונית הנדרשת לעידוד יצירתיות תוך הצבה של מספר עקרונות ארגוניים ומנהיגותיים קריטיים לשינוי, בעיני רשימת עקרונות אלו יכולה לסייע לכל מנהיג או מנהל בארגון שמעוניין להרחיב את היצירתיות של סביבתו:

1. לכל אדם יש פוטנציאל יצירתי: ארגונים נוטים לשייך את הצורך ביצירתיות בעיקר בתחומי השיווק העיצוב והפרסום אך למעשה היצירתיות והחדשנות אפשריים בכל דבר שהארגון עושה
2. החדשנות היא תולדת הדמיון: יצירתיות אינה תולדה של השראה בלבד, אלא בגילוי רעיונות, שרבוטים, אלתורים- ולכן ארגון חדשן חייב לאפשר לדמיין, לקחת סיכונים, ולא להגדיר שאלות כ"טיפשיות" או "נכונות"
3. כולנו יכולים ללמוד להיות יצירתיים יותר- ישנן טכניקות הליכים וכישורים מעשיים שאפשר להקנות לרוב בני האדם כדי לסייע להם להפעיל סוגים מסוימים של פעילות יצירתית יש ללמוד ולהפעיל אותן
4. גיוון מזין ומעודד יצירתיות: מכאן החשיבות לבנות ארגונים בעלי כח אדם מגוון – הגיוון הוא משאב רב עצמה של מקום העבודה ולא כל החברות מכירות בכך . עדין יש מגמה בקרב מנהלים ומנהיגים מכל הדרגים לשכור עובדים שנראים כמותם ודומים להם
5. יצירתיות אוהבת שיתוף פעולה: יש נטייה לראות ביצירתיות מהלך של אדם בודד אך בפועל יצירתיות נוצרת דווקא בעבודה צוותית
6. יצירתיות מצריכה זמן: על המנהל לאותת לעובדיו שהחברה מעריכה את היצירתיות די הצורך כדי להעניק להם את החירות לעשות מה שהם אוהבים ביותר
7. תרבות יצירתית חייבת להיות גמישה על העובדים לחוש שיש סיכוי שרעיונות יעלו במדרג הארגון אל ראשו, שיש התייחסות רצינית לרעיונות והדבר מגמיש את ההתנהלות הארגונית ולא נופל בסבך הבירוקרטיה הארגונית, יש לפתח מבנים מנגנונים המאפשרים גמישות שכזו
8. תרבות יצירתית היא חקרנית:  חדשנות כרוכה בניסוי וטעייה, בהליכה בדרך מוטעית לפעמים וחזרה לנקודת ההתחלה, בכל עולם העסקים יש נטייה להעדיף את הטווח הקצר אך יש לראות כיצד לא מקצצים בחשיבה חדשנית בפיתוח לטווח רחוק ולא לאפשר לארגון "להיחנק" ממקורות היצירתיות שלו שבהם תלויה בסופו של דבר ההצלחה לטווח ארוך
9. תרבות יצירתית זקוקה למרחב יצירתי- גודל וצורה של מרחב העבודה, הציוד התאורה המרקמים והצבעים- יוצרים אווירה שעלולה לעודד או לדכא יצירתיות. הנושא לא נחקר מספיק, והוא לא פחות קריטי ביצירת תרבות מעודדת חדשנות

מתוך הספר "לצאת מהקווים- סודות החשיבה היצירתית" מאת סר קן רובינסון, בהוצאת כתר 2013.

לאחד מהסרטונים הפופולריים של קן רובינסון לחצו כאן
לקריאת ביקורת על עמדותיו של קן רובינסון לחצו כאן