המחקר מצביע על מספר עקרונות שיש להקפיד עליהם על מנת להבטיח שההדרכה עצמה תהיה בשיא האפקטיביות שלה. כמה מהכיוונים מעניינים ופחות מוכרים וצריכים להשפיע על העשייה היומיומית של מורים ומדריכים בכיתה (ולא רק בארגונים).
- למידה מטעויות היא אפקטיבית ביותר מאשר למידה מוצלחת. חשוב שהלומד יטעה! חשוב שההדרכה תתכנן סיטואציות שבהם הלומד טועה (בעיקר בעת תרגולים). הטעות בלמידה צריכה כמובן להיות טעות מנוהלת, כלומר טעות שמבחינים בה ולומדים ממנה. על מפתחי ההדרכה, המורים והמדריכים להטמיע באופן קבוע הזדמנויות לטעויות מנוהלות בזמן הלמידה והתרגול. עליהם לבנות תרחישים "שליליים" של טעויות ולא תרחישים "חיוביים" של מניעה, ככל שהתרגולים גורמים ללומד לטעות ולנהל את הטעות, הם עדיפים על אינסוף הסברים איך להימנע מטעות.
- למידה ללא תרגול אינה אפקטיבית. יש הכרח בהטמעתם של תרגולים בלמידה, חשוב שיהיו כמה שיותר תרגולים, וחשוב לתכנן ירידה הדרגתית ברמת התמיכה שהלומד מקבל בזמן התרגול כך שהתרגולים המתקדמים יהיו קשים יותר וכמעט ללא תמיכה של המדריך. יש חשיבות לכך שהתרגולים יהיו מובנים ותרגולים שאינם מובנים אינם אפקטיביים. תרגול מובנה הוא תרגול שיש לו מבנה, מסגרת זמן, משוב אישי שמתייחס לפעולות שהלומד ביצע. לכן תרגולים פתוחים ללא הבנייה ישיגו מטרות הפוכות וישפיעו לרעה על תהליך הלמידה.
- משחקי תפקידים הם אחד הכלים החזקים ביותר לתרגול ולמידה ויש לשאוף להטמיע אותם בשיעורים השונים בתדירות גבוהה.
- בעת ההוראה בכיתה חשוב להבחין בין תכנים שהם "need to know" לעומת תכנים שהם "Need to access", אחת הטעויות הנפוצות היא הוראת כל התכנים כ-"need to know". תכנים שהם תכנים מסוג “need to access” הם תכנים שאותם חשוב לא ללמד בכיתה כלל למעט אופן הגישה אל התכנים הללו ברגע האמת.
- בכיתה בד"כ ימצאו שני סוגים של לומדים. סוג אחד הם לומדים "מוטי תוצאות", שמבינים שיש מטרות מסוימות שהם צריכים להגיע אליהם בעקבות הלמידה ולזה הם מוכוונים. מצד שני ישנם לומדים שהם "מוטי למידה". לומדים אלו עסוקים יותר בתהליכי הלמידה שהם עוברים ופחות עסוקים בתוצאות. על המדריך בכיתה ועל מפתח תהליך הלמידה לקחת בחשבון את שני הסגנונות המרכזיים הללו. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר ב"רצון לשליטה" של הלומד על תהליך הלמידה שלו. לומד מוטה תוצאות מרגיש פחות צורך לשלוט על תהליך הלמידה, מבחינתו הוא מעוניין לקבל את המידע שהוא זקוק לו. לומד שמוטה למידה זקוק הרבה יותר לשליטה על תהליך הלמידה, מעורבות, שליטה על קצב, אקטיביות כלומד- משמעותיים הרבה יותר ללומדים מסוג כזה. המודעות של המדריך או המורה בכיתה לשני סוגי הלומדים הללו יכולה לעזור לו מאוד לחוש את האקלים בכיתה ואת המוטיבציות השונות של הלומדים.
- עד כמה יש משקל ללומדים עצמם על תהליך הלמידה בכיתה ועד כמה חשוב שנזמין התערבות של הלומדים בזמן הלמידה על התכנים, הקצבים, התרגולים? מתברר שמה שמכונה במחקר "self regulation" של הלומדים בכיתה הוא רצוי מאוד. חשוב שיהיה קשב ללומדים ושהמדריך יקפיד לשאול את הלומדים בתחנות שונות לאורך הלמידה "האם אתם זקוקים ללמוד עוד ממה שלמדנו?" , "מה אתם חשים שחסר לכם?", "האם הייתם רוצים לתרגל את החומר הזה?" – השאלות הללו חשובות יותר מאשר הקפדה על סילבוס והיצמדות עליו וחשוב לפתח גמישות אצל המדריכים לברר את הצרכים הכיתתיים "בשידור חי" ולאפשר ללומדים שליטה מסויימת על תכני הלמידה והתרגול.
- שיעור פרונטלי או למידה מתוקשבת? המחקר מתייחס לנושא בקצרה. מתברר כי ללמידה מתוקשבת יש יתרון קל במונחים של אפקטיביות למידה על פני למידה פרונטלית אך שניהם יכולים להיות כשלון לימודי אם לא יבנו כהלכה, כלומר גם בבחירת שיטות הלמידה, פיתוח התוכן חשוב יותר מאשר ערוץ הלמידה. למידה מתוקשבת יכולה להיות גרועה מאוד ולמידה פרונטלית מצויינת, וגם ההפך יכול לקרות וזה יקום ויפול על האופן שבו תוכננה הלמידה.
|
